שלום חברים,

פעם פנתה אליי מישהי, בת עשרים פלוס,

שרצתה לעשות בגרויות וללמוד באוניברסיטה.

בעצם, 

הרבה יותר מ"רצתה".

אותה בחורה, נקרא לה אורית,

שאפה, חלמה, השתוקקה

ללמוד באוניברסיטה. 

לוּ שמעתם אותה כשדיברה על כך - 

לא הייתם יכולים שלא להתרגש ולהתפעם 

מההתלהבות הסוחפת שלה,

ואי אפשר שלא היה עולה בכם, כמוני, 

רצון עז לעזור לה להצליח להגשים

את החלום הנכסף שלה.

אז התחלנו ללמוד מתמטיקה, 

את הבסיס של היחידה הבסיסית,

ואפשר היה לראות כבר בדקות הראשונות של השיעור הראשון, 

וביתר שֵׂאת בהמשכו,

שהיא גם מאוד-מאוד מתקשה, וגם - 

החומר משעמממממםםםםם אותה עד מוות. 

למרות זאת - 

היא שינסה מתניים, חשקה שיניים, עשתה מאמצים אדירים להבין,

ו... לא הצליחה. היא באמת ובתמים לא הבינה דבר. 

 

כשבּהמשך השיעור שאלתי אותה אם ללמוד באוניברסיטה זה באמת מה שהיא רוצה - 

נעצה בי מבט כל כך מיואש, 

שבאמת נקרע לי הלב. 

ואין לי מילים לתאר את העצב והאכזבה שהיו בקולה, 

בעת שהטיחה בי:

"מה, גם אתה חושב שאני לא מסוגלת? שאני טיפשה?

תמיד אמרו לי שאני לא מסוגלת להגשים את החלום שלי,

תמיד ניסו לדכא אותי,

לעגו לי,

גם אתה?!"

 

אמנם לא התכוונתי ולו לאחד מכל הדברים האלה,

ועל אחת כמה וכמה ודאי שלא אמרתי דבר-מה מעין זה, לא במפורש ולא במרומז,

מה-גם שלפי ההשקפה שלי,

אין קשר בין "ללמוד באוניברסיטה" לבין "חכם"/"טיפש".

(אגב, "טיפש" ודומיו - אלה מושגים מתעתעים ביותר,

ומבחינתי אי אפשר לגזור מהם משמעות או דרך התייחסות/פעולה כלשהי;

הרי סך הכול, גם אני-עצמי, במצבים מסוימים, יכול להיחשב לטיפש מוחלט.)

  

אך עם כל זאת - 

אין לי מנוס מלהודות שפגעתי בה עמוקות.

(להגנתי אני יכול לומר שהדבר התרחש לפני שנים רבות,

כשעוד הייתי בתחילת דרכּי,

ומאז פיתחתי, ואני עדיין מפתח,

וגם מלמד -

את היכולת להפעיל רגישות 

ולדעת איך לומר את הדברים ובאיזה מינון

כך שלא יגרמו ולו לשמץ פגיעה, גם אם הם קשים כשלעצמם.)

 

אז כמובן - קודם כל הבהרתי שאין כוונתי בשום פנים ואופן ל"לא מסוגלת"

ובוודאי שלא ל"טיפשה",

ולשום מידה של דיכוי או חלילה לעג. 

עדיין -

היה לי חשוב להבין האם היא באמת רוצה ללמוד באוניברסיטה,

אבל כבר לא שאלתי במפורש, ובאמת לא הייתי צריך,

כי במהלך שיחונת-חולין שהייתה בינינו, 

היא סיפרה לי בגאווה על האחים שלה - 

כולם מצטיינים, קיבלו מלגות לאוניברסיטאות הטובות בעולם.

 

אז אם כך...

גם אם המשפחה לא "לוחצת"

(ואכן, המשפחה של אורית לא הייתה לוחצת בשום קנה מידה),

זה פשוט... נראה לה כל כך טבעי, כל כך מובן מאליו, 

וכשהאחים שלה סיפרו בהתלהבות על הלימודים וכמה כיף להם באוניברסיטה, 

אורית שמה בצד את כל הסבל שעברה בבית הספר, את כל התסכולים, 

את כל תחושות השעמום והמיאוס שחוותה מהלימודים,

והייתה מלאה כולה ברצון עז ללמוד, להתקדם, להצטיין.

"אבל אני באמת רוצה ללמוד ולהתקדם ולהצטיין!" אורית קראה בלהט,

"על החלום שלי אני לא מוכנה לוותר!" 

"מה פתאום לוותר על חלום?" עניתי,

"בטח שאת יכולה ללמוד, להתקדם, להצטיין - 

ועם המוטיבציה והנחישות וההתלהבות שלך,

אני בטוח שתצליחי.

השאלה - באיזה תחום.

מה את אוהבת?"

 

בשיעורים הבאים ביררנו מה היא באמת אוהבת,

וגם למדנו מתמטיקה "לחיים"

(מה זה בדיוק - על כך, בקרוב).

מה שאורית אהבה לא היה משהו שלומדים באקדמיה,

זה היה תחום אמנותי מיוחד, 

ומה שאורית ידעה לעשות בתחום הזה היה באמת מלאכת-מחשבת יפה להפליא. 

לאחר שהסתיים התהליך שלנו היא פנתה ללמוד את התחום הזה באופן מלא,

ובהצלחה רבה. 

 

בהצלחה שיהיה לכולנו,

ושנדע להשקיע את הזמן ואת האיכויות שלנו,

במה שאנו באמת אוהבים.

 

 אם נראה לכם חשוב שעוד הורים ומורים ייחשפו למסר הזה, אז בבקשה:

שתף בפייסבוק

  

להזמנת הרצאות, למידע נוסף, ובכלל

צרו אתי קשר עכשיו 

ב"השב" או דרך האתר שלי

ואשוב אליכם בהקדם ובשמחה.

 

שיהיה לנו טוב ושנעשה רק טוב,

ליאור

  

המסרים הקודמים בסדרה:

רבדים 19: הילד שידע את שיחת הצמחים

רבדים 18: יכולות קוגניטיביות נמוכות מאוד?

בדים 17: כולנו רוצים לתרום לביטחון העצמי של ילדינו, אבל...

רבדים 16: אבא וילד יוצאים מהבית...

רבדים 15: והפעם קצת בידור, וסיפור, ושיטת הוראה ללקויי קריאה

רבדים 14: מינוס ומינוס זה פלוס? לא נכון!

רבדים 13: כל כך פשוט, כל כך ברור, אבל... לא נכון!

רבדים 12: איך נמנע מילד לבחור באלימות או בהצטמצמות?

רבדים 11: בניית ביטחון עצמי - מה לעשות ומה אסור לעשות

רבדים 10: בניית ביטחון עצמי

רבדים 9: "לאחרים מגיע, לי לא מגיע..." אפשר לצאת מזה!!

רבדים 8: למה התלמיד והמורה מקפצים באמצע שיעור לשון?

רבדים 7: ואולי הם פשוט... טיפשים? 

רבדים 6: "לקויי למידה, הם לא מסוגלים..." באמת??

רבדים 5: בשביל מה בכלל לומדים??? ובשביל מי?

רבדים 4: מבוסס, מדעי, שיטתי, רגיש

רבדים 3: למה אנחנו חייבים לצפות ממי שעובד עם הילד שלנו?

רבדים 2: איך זה שהילד החכם הזה מתקשה להדליק את הבוילר???

רבדים 1: בואו ננסה להיות לקויי קריאה לכמה דקות