WORKING WITH ATTACHMENT DYNAMICS ACROSS THE LIFE SPAN:
THE ATTACHMENT PROTOCOL
By: Maria Zaccagnino
תרגום של פרוטוקול התקשרות של מריה זקגנינו אשר הוצג בכנס האירופאי השנתי בהאג 2016
תרגום ועריכה מאת: ליאורה מחט*
ג'ון בולבי הגה את תאוריית ההתקשרות ומאז כתיבתה היא הניעה פרסום של אלפי מחקרים וכתיבה של עשרות ספרים.
מערכת ההתקשרות של האדם וסגנונות ההתקשרות שלו משפיעים על מצבו הנפשי והתפקודי, ואני המטפלים צריכים לתת את הדעת על כך ולהתייחס לכך בטיפול. הפרוטוקול המצ"ב מסביר כיצד יש לטפל באירועים טראומטיים בהתייחס לנושא זה.
מטרת הפרוטוקול היא לספק רקע תאורטי וקווים מנחים על מנת שיוכל המטפל לעבוד ב-EMDR וב- Attachment יחדיו,
על מנת לתת מענה טיפולי מקיף ההולם את כל צרכי המטופל.
פרוטוקול התקשרות:
שלב ראשון:
המיקוד הוא על הדינמיקות של יחסי ההתקשרות של המטופל עם גורמי הטיפול העיקרית (הורים, משפחה אומנת וכו').
עושים זאת על ידי שאילת שאלות על יחסים. בכדי לאסוף כמה שיותר מידע על מצבו הנפשי של המטופל ועל האירועים המשמעותיים בחייו כדאי להשתמש בעוד כמה כלים – שאלוני התקשרות ויחסים.
לקיחת היסטוריה:
- מה היא הבעיה שבגינה הינך מגיע לטיפול?
- מה המאפיינים שלה, איך היא באה לידי ביטוי?
- מתי היא התחילה?
- אילו אירועים היוו טריגר?
- מה קרה בפועל כשהכל התחיל?
היסטוריה של התקשרות:
- אבקש ממך לבחור 5 שמות תואר שמשקפים את מערכת היחסים של עם אמא/אבא החל מהיום בו אתה זוכר אותם
- האם אתה יכול לחשוב על זיכרון שידגים כל שם תואר שבחרת
- כשהיית מוטרד או דאגת, או היה לך קשה רגשית כילד, מה עשית? איך הגיבו ההורים שלך? האם אתה יכול לספר לי כמה מקרים ספציפיים?
- כשנפגעת פיזית מה היה קורה? האם אתה יכול לחשוב על כמה דוגמאות?
- האם אתה זוכר את הפעם הראשונה שבו נפרדת מההורים שלך? איך הגבת? איך הם הגיבו? האם אתה יכול לחשוב על עוד פרידות משמעותיות?
- האם אי פעם הרגשת דחוי כילד? בן כמה היית כשהרגשת את ההרגשה הזו בפעם הראשונה, ומה עשית?
למה אתה חושב שהוריך התנהגו כך? האם הם הבינו לדעתך מה שאתה מרגיש?
- האם אתה זוכר מקרים שבהם ההורים שלך היו נוכחים באופן פיזי אבל היו עסוקים בעצמם ולכן לא היו פנויים רגשית?
- האם אתה זוכר אירועים בהם הרגשת לחץ להשגיות – להצליח בבית הספר או בחוג ספורט וכתוצאה מכך חשת חרדה מכישלון?
- האם חווית אובדן של הוריה או אדם אהוב אחר כשהיית ילד צעיר? מה קרה? בן כמה היית באותו זמן?
מה הרגשת באותו זמן? האם הרגשות השתנו עם הזמן?
- האם היו חוויות נוספות שאתה מחשיב אותן כחוויות טראומטיות?
- האם אתה יכול לתאר את עצמך כהורה?
- מה הדבר שגורם לך הכי הרבה אושר בלהיות אבא/אמא של...? מה גורם לך את הכי הרבה קושי?
- האם התרחש משהו שגרם לקושי במערכת היחסים עם ילדך?
- מה קרה אחרי שנפרדת מילדך לתקופת זמן? (נסיעה לחו"ל, העדרות מסיבות אחרות)
- האם היו מקרים בהם הרגשת תחושה של חוסר אונים כהורה?
- האם היו מקרים בהם הרגשת עוין כלפי הילד שלך?
אם המטופל אינו הורה, שאל על מערכת יחסים משמעותית שיש לו עם אדם בחייו:
- איך אתה יכול לתאר את עצמך במערכת היחסים הזו?
- מה גורם לך את תחושת העונג / שמחה במערכת היחסים הזו?
- מה החלק הכי קשה בה?
- האם אי פעם קרה משהו שפגע במערכת היחסים הזו?
- מה קרה אחרי שנפרדת מאותו אדם לתקופת זמן? (נסיעה לחו"ל, העדרות מסיבות אחרות)
- האם היו מקרים בהם הרגשת תחושה של חוסר אונים במערכת היחסים הזו?
- האם היו מקרים בהם הרגשת עוין במערכת היחסים הזו?
זיהוי משאבים:
יש לבקש מהמטופל לחשוב על אירועים בחייו בהם הוא השתמש באסטרטגיות להשגת מטרותיו, עם תחושה של דאגה לעצמי.
כמו זיכרון בו הוא היה מסוגל לבקש עזרה, חש זכאי לעשות זאת, יש להתרכז בתחושות, מחשבות, והרגשות הקשורות לזיכרון הזה.
אם המטופל לא מצליח לזכור אינטראקציות חיוביות אפשר להתמקד בשאלה – איך הוא היה רוצה שידאגו לו.
זיהוי מטרות:
הווה:
בקש מהמטופל סיטואציה מההווה בה הוא הפעיל את מערכות ההתקשרות שלו (attachment system) ואז בצע float back
על מנת לזהות בהיסטוריה כל מטרה הקשורה לקשיים בהווה שיש לעבדם:
- נסה לחשוב על סיטואציות שבה הרגשת שאתה זקוק לעזרה. מהם היו? מה עשית? איך ביקשת עזרה?
- מה אתה עושה כשאתה מרגיש לבד ומפוחד?
- מה קורה כשאתה מבקש עזרה? איך אתה מגיש כשמישהו מגיב לבקשה שלך לעזרה? מה אתה מרגיש?
- מה קורה כשאתה מתבקש לעשות משהו עבור בן הזוג שלך?
- מה קורה כשבן הזוג שלך עושה משהו עבורך?
- מה קורה כאשר בן הזוג שלך ואתה רחוקים אחד מהשני לתקופת זמן?
עבר:
זהה מההיסטוריה של המטופל את המטרות על שימוש בטכניקת float back. אסוף מידע כיצד הורי המטופל הגיבו באירועים של קושי, תגובה ספציפית של כל הורה לגבי קירבה ופינוק – בקש מהמטופל זכרונות ספציפיים. סייע למטופל לזהות את הקשר בין העבר וההווה על ידי התמקדות בחוויותיו הרגשיות שנגרמות כאשר הוא חושב על אירועים אלו.
עתיד:
זהה דאגות עתידיות ושאיפות לגבי הדרך בה יתנהג. בקש מהמטופל לדמיין תקופה בעתיד שבה הוא ירגיש את הצורך בעזרה וסיוע (כשהוא לבד, עייף, עצוב, חולה או בסכנה) ולהתמקד ביכולות שהוא יזדקק להם בכדי להשיג את המטרות שלו.
- נסה לדמיין את הפעם הבאה בה תזדקק לעזרה (תן דוגמא לאירוע של דידות, עייפות, מחלה, קושי).
- מה יהיו היכולות להן תזדקק על מנת להתמודד עם הסיטואציה?
שלב 2 – הכנה:
חשוב להסביר למטופל על הדינמיקה של ההפעלה של הזכרונות ביחס למערכת ההתקשרות וליחסים עם אחרים משמעותיים.
יש להסביר מדוע אנו נעבד זכרונות טראומטיים. השלב קריטי על מנת להגביר את המודעות העצמית ובכדי להבין את הדרך בה הוא מגיב וליצור דרכי התמודדות חדשות. לאחר מכן יש להסביר על EMDR.
בניית מקום בטוח – בקש מהמטופל להעלות זיכרון בו דמות הורית היתה מכבדת ואיכפתית כלפיך, מספקת עזרה ומספקת את הצרכים שלך, אפילו אם זה היה רק צרכים פיזיים. נסה להתמקד ברגשות ובתחושות הקשורים לזיכרון זה. אם המטופל לא מסוגל להעלות זיכרון מהילדות שלו, המטפל יכול לבקש ממנו לחשוב על אירוע בבגרות שבה דמות משמעותית כיבדה אותו וסיפקה לו עזרה.
התקנת משאבים – חזור למשאבים שמצאת בלקיחת ההיסטוריה, וחזור לרגעים בהם המטופל היה מסוגל לבקש עזרה ולהרגיש בעל ערך כשהוא מקבל אותה. התקן זאת כמשאב, והתמקד רק בקשרים החיוביים.
שלבים 3-8 על פי הפרוטוקול הרגיל.
נקודות נוספות:
- במקרים שאין זכרונות כלל, הפרוטוקול הסטנדרטי אינו יעיל. לכן חייב להפעיל את רשת הזכרון וניתן לעשות זאת על ידי שימוש בתמונות משפחתיות וסיפורים משפחתיים על מנת להפעיל את רשת הזיכרון. ניתן להתחיל לעבוד על פי הגוף (זיכרון סומטי) הקשור לדמויות ההוריות. ניתן לבקש מהמטופל משפט אחד על הוריו ולבצע BLS ארוך עד שיעלו זכרונות נוספים. זו עבודה הדורשת זמן.
- כאשר המטופל נע בין ייצוגים חיוביים ושליליים של דמות ההתקשרות והנרטיב הוא לא עקבי, לא רלוונטי או מעורפל, מופיע כעס. יש להתייחס לאירועי העבר הטראומטיים בהקשר של התקשרות ומערכות יחסים ולחקור אירועים של כעס.
- כאשר המטופל, בזמן דיון על חוויות העבר, מפגין הססנות, מתייחס לאדם שמת כאילו הוא עדיין בחיים, מדווח על התנהגויות קיצוניות כמו מעשים אובדניים, שתייה – אחרי האירועים הטראומטיים – יש להתמקד באירועי האובדן וההתעללות.
- תרגיל – ההורה כילד. אמור למטופל: "נסה לדמיין את עצמך כפי שאתה עכשיו פוגש את ההורה שלך כילד. התמקד על איך אתה מדמיין אותו – בן כמה הוא, מה הוא לובש ועל כל הפרטים שיכולים לסייע לך לראות את דמותו. דמיין שאתה נמצא מולו ושואל אותו איך הוא מרגיש. התרכז ברגשות שאתה – המבוגר, מרגיש כרגע. שאל את הילד מה קורה? למה הוא מרגיש כך? למה הוא מתנהג ככה כלפעך? מה אתה יכול לעשות כדי לעזור לו?"
* ליאורה מחט: עו"ס קלינית, מטפלת EMDR מוסמכת, מטפלת קבוצתית ופרטנית. קב"נית סגל בשב"ס ממיתר.
נבנה באמצעות מערכת דפי הנחיתה של רב מסר