$
בארץ

פרויקט חירות

עורך הדין הבכיר שעזב את המשרד לאהבתו הישנה נגרות

סדרת מיזוגים הפכה השנה את ארדינסט, בן נתן, טולידאנו ושות' לאחד המשרדים הגדולים בענף, ואז החליט השותף־המייסד עו"ד רמי בן נתן לעזוב הכל ולחזור לעסוק בנגרות. "היכתה בי לראשונה המודעות לגיל שהשתלבה בעייפות מהדבר הזה שנקרא להיות עורך דין. הגיע הזמן לחזור לאהבות ישנות"

משה גורלי 14:5710.04.17

"פטירתו לפני שנתיים של אבי, נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה לשעבר נתן קליינברגר, שאליו הייתי קשור מאוד, שלחה אותי למחשבה על 'יתרת השירות' שנותרה לי ואיפה ראוי להעביר אותה", כך אומר עורך הדין רמי בן נתן, שותף־מייסד ומנהל במשרד עורכי הדין ארדינסט, בן נתן, טולידאנו ושות', בראיון פרישה ל"כלכליסט".

 

"עכשיו, כשהגעתי לגיל 60, היכתה בי לראשונה המודעות לגיל שמשתלבת עם העייפות מהדבר הזה שנקרא עריכת דין. איבדתי את ההתלהבות, האהבה והתשוקה, שבלעדיהן אי אפשר. מצאתי את עצמי בשנים האחרונות מתאמץ לגייס אנרגיה כדי להגיע לרמת התשוקה הנדרשת. המאמץ הכפול הזה הכריע אותי". 

עו"ד רמי בן נתן עו"ד רמי בן נתן צילום: אוראל כהן

 

לפני 30 שנה הקים בן נתן, יחד עם חברו ושותפו גיורא ארדינסט, את אחד המשרדים האיכותיים בישראל. "לאחר התמחות בבית המשפט העליון אצל שושנה נתניהו, שהיתה נשואה לאלישע, מתמטיקאי ודודו של ביבי, גרר אותי גיורא להתמחות אצל יעקב וינרוט", מספר בן נתן. "לאחר שגיורא חזר מארה"ב, שם למד ועבד, פתחנו את המשרד מיד בסיום ההתמחות שלי".

 

כיום, לאחר שלושה מיזוגים, מדובר באחד המשרדים הגדולים בישראל, עם כ־110 עורכי דין, 14 בדירוג הגודל של דאנס 100.

 

הכימיה האישית בין ארדינסט לבן נתן משליכה על רוח המשרד: אווירה חברתית שוויונית לא פורמלית, נטולת גינוני היררכיה, משמעת, גילוח וצחצוח, למעט כמובן כשמופיעים בבית המשפט ובוודאי שלא על חשבון המקצוענות.

 

גם בהודעת הפרישה הרשמית של המשרד ניכרת החברות העמוקה בין השניים: "רמי, שותפי כאח לי, החליט כי די לו ב־30 שנה של עריכת דין וכי הגיעה העת למצות כמה מכישרונותיו הרבים בתחומים אחרים", כתב ארדינסט. "קשה לי לתאר את חיי במשרד בלי רמי בחדר לידי, אך אני נשאר עם חבורה נפלאה של אנשים שתדע להמשיך להוביל את המשרד הלאה במקצועיות, ביושר ובעבודה קשה להישגים רבים נוספים".

 

מחייה אהבות קודמות

 

לאחר שעו"ד מיה ליקוורניק ממשרד מיתר, ליקוורניק, גבע, לשם, טל ושות', עשתה זאת ופרשה, ולאחר ששני שופטים בבית המשפט העליון, צבי זילברטל ויורם דנציגר, פורשים בטרם עת, הצטרף בן נתן בגיל 60 לרשימה של אלה שהוכיחו שגם את הפוזיציות היוקרתיות והמתגמלות ביותר ניתן לנטוש.

 

בן נתן החליט שהגיע הזמן "להחזיר אהבות ישנות", ובמקרה שלו מדובר בעיסוק בנגרות. לפני לימודי המשפטים הוא למד בבצלאל והתפרנס מנגרות. "בשנה א' בבצלאל", נזכר בן נתן, "חויבו התלמידים לקנות כני ציור ב'ארטא'. שותפי לנגרייה ואני בנינו כן טוב יותר וזול יותר. בהתחלה מכרנו לארטא ובהמשך ישירות לתלמידים. בהדרגה העסק התפתח לעוד כיוונים כמו מסגרות למיטות בשביל הסטודנטים שישנו על מזרנים. התפתחנו למטבחים, ובמיוחד אהבתי לשפץ רהיטים עתיקים, כמו כורסאות טלוויזיה שבעליהן לא הסכימו בשום פנים לוותר עליהן".

 

בן נתן רואה את עצמו חוזר בעוד כמה חודשים לנגרות בסטודיו שיפתח. כשהחליט לפני שלושים וכמה שנים להחליף מקצוע, נרשם ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית, וחלק ספסל לימודים איכותי במיוחד שכלל בין היתר את איל רוזובסקי, רות רונן, דודי תדמור, דוני טולידאנו, רון סוקול, והנבחר החדש לבית המשפט העליון דוד מינץ. המצטיין של המחזור היה יורם טורבוביץ.

 

מה הערך שאתה הבאת לשותפות החדשה עם הקמתה?

 

"הבאתי איתי סוג של חשיפה לתיקים בעלי פרופיל ציבורי גבוה. כסטודנט, הייתי עוזר פרלמנטרי של אמנון רובינשטיין בשינוי ושל רן כהן במרצ. קשרתי קשרים מאוד טובים עם חברי הכנסת שהעבירו לי כמה עתירות, למשל העתירה לפסול את מאיר כהנא מלרוץ לכנסת והעתירה להעמיד לדין את הבנקאים בפרשת ויסות מניות הבנקים".

 

איך ביססתם את הצלחת המשרד?

 

"הקפדנו לקחת רק תיקים ולקוחות טובים. כשאתה עובד עם גוף כמו 'תעבורה' של משפחת לבנת, אתה בהדרגה נחשף ללקוחות נוספים. נמנענו מהפיתוי לקחת עסקאות קטנות וזניחות. בהדרגה הגיעו אלינו מי עדן, ניסקו־ארדן, שופרסל ואחרים. העבודה הטובה שעשינו עבור לקוחות משמעותיים הביאה עוד לקוחות משמעותיים, כמו בזק, די.בי.אס, אי.די.בי, כלל תעשיות, מוטורולה ישראל, קבוצת ניסקו־ארדן ואפריקה ישראל".

 

היום קשה לצעירים לחלום על מסלול מהיר כזה להצלחה.

 

"בזמנו, עריכת דין היתה פחות נישתית, ונדרשנו לעשות הכל: ניירות ערך, ליטיגציה, הגבלים עסקיים ועוד תחומים ששמורים כיום רק ליודעי ח"ן. הממונה על הגבלים עסקיים מיכל הלפרין התחילה אצלנו כעורכת דין צעירה, וכך נחשפה לרשות ההגבלים, ששאבה אותה מכאן ליועצת משפטית".

 

בן נתן התמחה בליטיגציה, תקשורת, תובענות ייצוגיות ובג"צים. "היינו מהראשונים להוביל תביעה ייצוגית בניירות ערך", הוא מספר. "התביעה שזכתה אז לפרופיל ציבורי גבוה היתה נגד טבע, שעיכבה במשך שלושה ימים פרסום של דיווח מיידי על מתן אישור FDA לכמה תרופות, ובזמן העיכוב פקעו אופציות. בסוף היא שילמה 14 מיליון דולר בהסדר, שאליו הגענו יום לפני שדן זיסקינד, מנכ"ל הכספים, עמד לעלות על הדוכן לעדות בבית המשפט. זה הסכום הגבוה ביותר ששולם בתביעות כאלה עד 1995".

 

בין שידורי ספורט לתאגיד

 

"המשק הישראלי ישלם בשלוש השנים הבאות 250 מיליון שקל לשנה, מתוכם כ־150 מיליון שקל לספקים זרים בלי שיקבל תמורה כלשהי", אומר בן נתן. הבזבוז שעליו מדבר בן נתן קשור לשוק התקשורת, אך לא לתאגיד הציבורי. מסתבר שלשוק הזה יש יכולת מופלאה לשרוף כסף, ובן נתן מתמקד בשידורי הספורט.

 

"הכשל הרגולטורי אפשר את זה", אומר בן נתן. "לשוק הטלוויזיה נכנסו שני שחקנים חדשים — סלקום ופרטנר — שבניגוד ל־HOT ו־yes לא הוכפפו לאיסור הרגולטורי לרכוש תכנים בבלעדיות. הניסיון של פרטנר לקנות בבלעדיות את משחקי ליגת־העל בכדורגל העלה את מחיר הזכויות שישלמו ערוצי הספורט מ־40 מיליון שקל ל־140 מיליון שקל. אם תשלם להתאחדות לכדורגל 20, 40 או 140 מיליון שקל, תקבל עדיין את אותה כמות משחקים ושערים, והשחקנים ישחקו באותה רמה ולא יבקיעו גול אחד יותר.

 

"גם הניסיונות של פרטנר לקנות בבלעדיות ארבעה עוגני תוכן — הליגה הישראלית, האנגלית, ליגת האלופות ו־HBO — יעלו במצטבר כ־250 מיליון שקל לשנה, שבהתחלה ישחקו את רווחי הפלטפורמות (yes ו־HOT, צ'רלטון וערוץ הספורט), ובסוף יגולגלו על המנויים".

 

מסקנותיו של בן נתן הן שתיים: ראשית, תחרות לא בהכרח מורידה מחירים; ושנית, נחוץ רגולטור אחד שיראה ויבין את כלל האינטרסים של השוק ושל הציבור.

 

כמו שראש הממשלה בנימין נתניהו ניסה להקים גוף מפקח אחד?

 

"ממש לא. קיומו של גוף רגולטורי אחד שרואה את האינטרסים של כל השוק זה יוזמה ראויה ומבורכת. אבל מכאן ועד להפיכת הגוף לזרועו הארוכה של הממשל, שלא לקידום מטרות רגולטוריות אלא כדי לשרת עניין אישי שלטוני והתערבות בתכנים ומינויים, הדרך ארוכה".

 

תקשורת, על כל היבטיה, היא תחום מוביל במשרד. ארדינסט ייצג את אילנה דיין בערעור בעליון, שהפך את הפסדה במחוזי בתביעת לשון הרע שהגיש נגדה סרן ר'. בן נתן התמקד בייצוג בזק ו־yes בתביעות ייצוגיות ומול הרגולטור. "התקשורת היא תחום שכל כולו יציר רגולציה", חוזר ומדגיש בן נתן, "כל ההצלחות והכישלונות הם תוצאה של החלטות רגולטוריות.

 

"רווחי העתק של חברות הסלולר היו תוצאה של כשל רגולטורי, הירידה המשמעותית ברווחים היא כתוצאה מפעילות רגולטורית של שר האוצר משה כחלון. גם העלויות המופקעות בעבר והשחיקה לאפס כיום של השיחות הבינלאומיות הן תוצאה של רגולציה. גם yes לא הייתה עולה ולא היתה שורדת את המונופול של הכבלים בלי עזרה רגולטורית, שניתנה, גם אם במשורה".

 

פחות סלבריטאים

 

ארדינסט ובן נתן משתייכים לדור השני של עורכי הדין המסחריים. הדור הראשון נסמך על השמות הגדולים: אמנון גולדנברג, רם כספי, יגאל ארנון, יעקב נאמן. בדור השני יש כבר יותר שיתופי פעולה שמקריבים קצת את הבולטות הסלבריטאית של המגה־סטאר לטובת מבנה שיש בו פחות מנצחים ויותר תזמורת. משרדי מיתר ופישר, בכר חן וול אוריון הם הדוגמאות המובילות, וכך גם ארדינסט ובן נתן, שחשפו בשנה האחרונה את הזוגיות המופלאה וארוכת השנים שלהם לשלושה מיזוגים משמעותיים: דוני טולידאנו, שמתמחה במיזוגים ורכישות הגיע עם צוותו מצלרמאיר; ג'וני פינקלשטיין, שמתמחה במימון פרויקטים, הגיע מתדמור; וגם משרד קליר־בנימיני, שמתמחה בחדלות פירעון, התמזג.

 

את פרק הזמן שעד לפרישתו ינצל בן נתן לחפיפה עם עו"ד אורי נוי, שיחליפו בתפקיד השותף המנהל של הפירמה, ובהעברה מסודרת של התיקים בהם הוא מטפל. העובדה שנוי, שהחל את דרכו במשרד כמתמחה והפך לדמות מרכזית בו ייטול על כתפיו את מטלת הניהול, מבטיחה שרוחו המיוחדת של המשרד תישמר.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x